מהי השתלמות בית ספרית טובה?

בימים אלה, אני מנהלת מפגשים מסכמים בחלק מההשתלמויות אותן אני מעבירה השנה ובהזדמנות זו, התיישבתי לחשיבה רפלקטיבית בשאלה זו.

מפמ"רית ותיקה אמרה לי פעם בכינוס מורים, שארך יומיים רצופים מהבוקר ועד הערב: אם תלמדי בכל השעות של כינוס זה לפחות דבר אחד שישמש אותך בעבודתך או בחייך האישיים, כדאי היה להגיע לכאן. אם תלמדי יותר, זה כבר רווח נקי.לכל השתלמות קודמים תכנונים, מתווים ועד כהנה וכהנה כוונות, אולם רק כאשר מתחילה ההשתלמות והמרצה מכיר את המשתלמים, מתחילה העבודה האמתית: ההליכה בין הטיפות, בין התכנית ליכולות והצרכים של המשתלמים.

כאשר מדובר בהשתלמויות מורים בתחום התקשוב, הרי שהפערים במיומנויות הבסיסיות הם עצומים. דמיינו שלכיתה ב' מגיע תלמיד שאינו יודע להחזיק עפרון ומעולם לא קרא סיפור מהתחלה ועד הסוף ותלמיד שקורא ספרים להנאתו. את שניהם אנו אמורים ללמד תורה. האחד אומר שכשהוא רוצה לדעת מה כתוב, הוא פונה לאמא שלו והיא מקריאה לו כשהיא פנויה. האחר, רוצה לקרוא בעצמו ולחקור מה שמעבר לטקסט. והמורה, צריכה ללהטט בין שניהם ובין עוד 20-30 אנשים.כאשר מדובר בהשתלמויות בית ספריות, נוספים לכך צרכיך נפרדים לכל תחום דעת ולכל שכבה, ואם יש בבית הספר גם כיתות ייחודיות - מקדמות או כאלו לתלמידים מצטיינים - הרי שנוסף ליכולות המורים, על המדריך לתת מענה גם לצרכים שונים של לומדים.

נראה מסובך? זה עוד לא הכל! מה עם אופיים השונה של המורים וסגנונות הלמידה וההוראה שלהם? ומה עם הדינמיקה הפנימית של בית הספר ו"זרמים" שקיימים בו מתחת לפני השטח? והצורך הדחוף של המנהלת/רכזת הביטחון/רכזת חברתית/נציגת הועד/ ... להודיע משהו קצר בתחילת המפגש? ובעיות אישיות ובית ספריות שמצריכות התאמה של המורה?

לאור כל אלה, אני שואלת את השאלה: מהי השתלמות בית ספרית טובה? האם כזו שכל התכנים המופיעים בסילבוס המקורי נלמדו בה? האם כזו שכל מה שנלמד בה שימושי לכולם, או לפחות לחלק ניכר מהמורים? האם כזאת שהניעה את המורים לחשוב מחוץ לגבולות המוכרים להם ולחשוב על עבודתם מזווית שונה? ואולי כזאת שהייתה בה אוירה נעימה ו"עברה בשלום" ללא  תלונות מיוחדות?