מהי השתלמות בית ספרית טובה?

בימים אלה, אני מנהלת מפגשים מסכמים בחלק מההשתלמויות אותן אני מעבירה השנה ובהזדמנות זו, התיישבתי לחשיבה רפלקטיבית בשאלה זו.

מפמ"רית ותיקה אמרה לי פעם בכינוס מורים, שארך יומיים רצופים מהבוקר ועד הערב: אם תלמדי בכל השעות של כינוס זה לפחות דבר אחד שישמש אותך בעבודתך או בחייך האישיים, כדאי היה להגיע לכאן. אם תלמדי יותר, זה כבר רווח נקי.לכל השתלמות קודמים תכנונים, מתווים ועד כהנה וכהנה כוונות, אולם רק כאשר מתחילה ההשתלמות והמרצה מכיר את המשתלמים, מתחילה העבודה האמתית: ההליכה בין הטיפות, בין התכנית ליכולות והצרכים של המשתלמים.

כאשר מדובר בהשתלמויות מורים בתחום התקשוב, הרי שהפערים במיומנויות הבסיסיות הם עצומים. דמיינו שלכיתה ב' מגיע תלמיד שאינו יודע להחזיק עפרון ומעולם לא קרא סיפור מהתחלה ועד הסוף ותלמיד שקורא ספרים להנאתו. את שניהם אנו אמורים ללמד תורה. האחד אומר שכשהוא רוצה לדעת מה כתוב, הוא פונה לאמא שלו והיא מקריאה לו כשהיא פנויה. האחר, רוצה לקרוא בעצמו ולחקור מה שמעבר לטקסט. והמורה, צריכה ללהטט בין שניהם ובין עוד 20-30 אנשים.כאשר מדובר בהשתלמויות בית ספריות, נוספים לכך צרכיך נפרדים לכל תחום דעת ולכל שכבה, ואם יש בבית הספר גם כיתות ייחודיות - מקדמות או כאלו לתלמידים מצטיינים - הרי שנוסף ליכולות המורים, על המדריך לתת מענה גם לצרכים שונים של לומדים.

נראה מסובך? זה עוד לא הכל! מה עם אופיים השונה של המורים וסגנונות הלמידה וההוראה שלהם? ומה עם הדינמיקה הפנימית של בית הספר ו"זרמים" שקיימים בו מתחת לפני השטח? והצורך הדחוף של המנהלת/רכזת הביטחון/רכזת חברתית/נציגת הועד/ ... להודיע משהו קצר בתחילת המפגש? ובעיות אישיות ובית ספריות שמצריכות התאמה של המורה?

לאור כל אלה, אני שואלת את השאלה: מהי השתלמות בית ספרית טובה? האם כזו שכל התכנים המופיעים בסילבוס המקורי נלמדו בה? האם כזו שכל מה שנלמד בה שימושי לכולם, או לפחות לחלק ניכר מהמורים? האם כזאת שהניעה את המורים לחשוב מחוץ לגבולות המוכרים להם ולחשוב על עבודתם מזווית שונה? ואולי כזאת שהייתה בה אוירה נעימה ו"עברה בשלום" ללא  תלונות מיוחדות?

מקום לכל מורה

מאוד נחמד שיש תכניות "מחשב לכל מורה" ו"אופק חדש" / "עוז לתמורה" מאפשרים לכל המורים לבצע את כל עבודתם בבית הספר - אבל איפה בדיוק הכיסא, השולחן והפינה השקטה לכל מורה?

מכל בתי הספר בהם ביקרתי השנה (כמה עשרות), רק באחד מצאתי מקבץ של חדרים שיוחדו לעבודה של מורים עם תלמידים (הס מלהזכיר ארונית עם מנעול לשמירת אביזרי הוראה!) ולעתים תכופות חדרים אלה תפוסים ומורים נאלצים לתור אחר פינה לשבת בה עם תלמידים / הורים או עמיתים. 

התשובה שנותנים "הגורמים המוסמכים" היא שיאושרו תקציבים, וזהו שלב מעבר אבל לפי מה שאני רואה בשטח - עד שיושלם ה"מעבר" יעברו תלמידינו אל מעבר לשנות חינוך חובה ואנו נעבור להיות אזרחים ותיקים או שיצוץ צורך אחר אליו ילכו הכספים.

להביא את הסוס אל השוקת - ומה הלאה?

לא אחת אנו נתקלים ביוזמה חדשה - בענייננו יוזמה חינוכית - שמתנפצת על סלעי המציאות כיוון רוחה של היוזמה לא חלחלה אל מי שאמורים ליישם אותה בשטח.

באחד מבתי הספר, נתבקשתי לבוא ולהדריך מורה לקראת הפעלה של תכנית חינוכית. לאחר עידוד של המורה ע"י המנהלת וחיזורים שלי לתיאום פגישה עם המורה, ביקשתי לתאם גם עם המנהלת כך שנשוחח גם אתה למשך כמה דקות ושאר המפגש יוקדש להדרכה מעשית למורה.
במועד שנקבע לפגישה, המורה עוד לא הייתה פנויה. המנהלת, שמאוד רצתה  הייתה בכלל עסוקה בעניין אחר במהלך כל הפגישה וכלל לא ידעה שיש כוונה להיפגש אתה. כשהגיעה המורה, נראתה "פזורת דעת" והחלה להסתובב ברחבי בית הספר כדי לחפש מקום פחות רועש לשיחה. לאחר כמה דקות, חזרה והתנצלה שאין מקום פנוי. בשלב זה יצאתי לחפש מקום שקט ולהפתעתי, החדר שליד חדר המורים היה ריק מאדם, כיוון שהתלמידים היו בשיעור ספורט.
באיחור של 20 דקות, התחלנו בפגישה. לאחר 15 דקות של שיחה, במהלכן עברה המורה 3 כיסאות שונים, עברה באזור מחנכת הכיתה שבחדרה ישבנו. המורה, עברה לדון איתה בשאלה מתי התלמידים יצטרכו את הכיתה ולמרות שנותרו כ- 15 דקות נוספות בהן הכיתה נותרה פנויה, התעקשה שנתחיל לחפש מקום אחר.

בתום המפגש תמהתי איך מורה לא מסוגלת להתארגן לפגישה קצרה עם מדריכה תוכל ליישם תכנית חינוכית ולהתאימה לצרכיה של אוכלוסיית היעד?
תחושתי הייתה שציוות המורה לתפקיד היה הקצאת כוח אדם שלא היה ברור מה ניתן לעשות אתו בשעות הפרטניות לתפקיד שתוצאות ליקויים בתפקוד בו לא נמדדות במסגרת מדדים דוגמת מיצ"ב.
לצערי - ככל שהתקדמה הפעלת התכנית בבית הספר, הסתבר לי שחששותיי בעקבות הפגישה הראשונה התממשו במלואן.

תובנות שלי:
כאשר מנהלת בית ספר מתלהבת מתכנית חינוכית, עליה גם לבחון היטב מה דורשת התכנית ומי מבין המורים בצוות יהיו מסוגלים להפיק משהו משמעותי מתוך התכנית - שאלמלא כן, כדאי אולי לוותר על השתתפות בתכנית ולמנוע בזבוז זמן (וכסף) ולמנוע תסכול למשתתפים.

לא כל המוזיאונים אותו דבר?

    במסגרת תכנית חינוכית, התבקשה המורה לתאם סיור במוזיאון. התשלום מתואם עם המוזיאון, וכל שנותר למורה לעשות הוא לקבוע מועד מתאים. חלף שבוע ועוד אחד ועוד... והסיור טרם נקבע.

מהמוזיאון פנו למורה ושאלו: מדוע לא קבעתם סיור? למה אתם מחכים?

המורה השיבה: אבל יש לנו סיור בעוד 3 ימים.

פנו, חקרו, ביררו - כולם בלחץ, שמא אירעה טעות. וכבר התחילו לחשוב מה לעשות, שכן במסגרת התכנית התלמידים אמורים לבצע פעילות מקדימה לביקור והזמן קצר

 ואז - צלצלו למזכירת בית הספר כדי לברר עם מי תאמו.

המזכירה המופתעת ענתה: אבל השבוע יש ביקור במוזיאון אחר, באותה עיר, בכלל לא קשור לזה

צפירת הרגעה נשמעה במשרדי המוזיאון.


כמה תהיות שלי בנושא:אם המורה לא מבחינה בין מוזיאונים, איזו הכנה קיבלו התלמידים שלה לביקור במוזיאון? מה הסיכוי שנעשה עיבוד של הרשמים מהסיור במסגרת בית הספר? וללא העבודה החינוכית שמסביב  - מה הם מפיקים מהביקור?
אולי רצוי להוסיף במסגרת השתלמויות מורים בתחומי דעת שונים גם הדרכה כיצד ניתן להפוך את סל התרבות והטיולים לחוויה חינוכית משמעותית מעשירה?